טובה שטייןפעם קירב הרבי מקוצק, יהודי כפרי שבא לבקש ברכה לפרנסתו. הוא סיפר על קשיי הפרנסה והצרות הרבות של פגעי מזג האוויר ועושק הפריץ במיסים רבים. והוא מוכרח ברכה רבתי… שמע הרבי וברכו בכל לב. התפלאו התלמידים כיצד זה השרף מקוצק אשר כל מהלכיו בענייני שמים. מקרב כל כך ליהודי הזה שמבקש שהפרות יניבו הרבה חלב והכבשים יתנו הרבה צמר השנה… הלא הם, אפילו כאשר יבקשו ברכה להצליח בלימוד התורה או בכוונות התפילה, גוער בהם הרבי הקדוש שיבקשו בלי נגיעות ובלי בחינה של קרדום לחפור בה. שאלו התלמידים את ה'שרף' אם ברוחניות הרבי כל כך דואג שיהיה בלי רבב, אז כשזה בא ומבקש על גשמיות, איך מתקבל בכזו הארה? וביאר להם לתלמידיו: כשבא יהודי ומבקש ברכה על רוחניות, כשהוא בעצם מתכוון לגשמיות זהו שקר. ועל זה מזדעזע אני. אבל בכאן ראיתי איש אמיתי הוא מבקש על פרנסה ומתכוון לפרנסה… והוסיף וחיזק: 'דעו שאמת המעורב בשקר, ממנה יש להזהר ביותר'. כך היה מבאר הרבי מקוצק בזקקו את מידת האמת.
מסופר בגמ' בסנהדרין (דף צ"א:): שאל אנטונינוס את רבי: מאימתי יצר הרע נכנס באדם, האם כשהוא נולד – דהיינו בשעת יציאתו לאויר העולם, או שמא כבר בשעה שנוצר – כשעדיין הוא ברחם? ענה לו רבי: בשעת היצירה. שאלו אנטונינוס: א"כ, יבעט במעי אמו ויצא? א"ל רבינו הקדוש: צודק אתה, רק בשעת היציאה, כשנולד, אז נכנס בו יצר הרע, וראיה לכך מהפסוק: "לפתח חטאת רובץ" ־ היצר הרע מגיע לאדם רק כשנולד. והקשה המהרש"א: אם כך, כיצד במדרש וברש"י מפורש, שעשו, כשהיה עדיין במעי אמו, רצה לעבוד עבודה זרה ־ ככתוב בפסוק: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" ־ לשון ריצה, שכל אחד מהבנים רץ למקום שליבו חפץ – והרי אין יצר הרע באדם קודם שנולד? מתרץ רבי משה שפירא: יש שני סוגי יצר הרע. האחד – יצר הרע הרגיל, אדם שרדוף בתאוות והנאות. היצר הרע מסוג זה – ודאי נכנס באדם רק ברגע שנולד, שהרי מבואר בגמרא (נדה ל:) שבהיותו עובר נר דלוק על ראשו והמלאך מלמדו תורה, וצופה מסוף העלם ועד סופו. וא"כ, כיון שלומד תורה ־ ודאי אין בו יצר הרע כלל. וכשנולד בא מלאך וסוטרו על פניו ומשכח כל התורה שלמד, ואז נכנס בו יצר הרע, שנאמר: "לפתח חטאת רובץ", וזהו יצר הרע הטבעי השואף לתאוות. אבל יש יצר הרע נוסף, קשה ממנו – יצר הרע להכעיס! כלומר, גם כשאין לאדם הנאה – כל רצונו הוא להכעיס את הקב"ה, ח"ו, ואפילו אם ימות. וזהו יצר הרע רוחני שנכנס באדם אפילו טרם שנולד. ואלו הן שתי הבחינות של עשיו ־ שני סוגי היצר הרע: יצר הרע לתאוות – הוא אדום, שבהול לאכילה ולהנאה. ויצר הרע להכעיס את הקב"ה ־ כעמלק שעוקץ ומת. ויצר הרע כזה – אסור באיסור גמור להשאירו בעולם! ולכן, אדום ועמלק – בניו של עשיו, ירשו את הבחינות הללו מעשיו עצמו, שהתקיימו בו שתי הבחינות: היה רשע על מנת ליהנות, וגם רשע להכעיס. וכמו שמצינו אצל עשיו, שבאותו יום שאיבד עשיו את הבכורה עבר חמש עברות: בא על נערה המאורסה והרג את נמרוד – עברות שיש בהן הנאה, ולאחר מכן, כפר בתחיית המתים, כפר בהקב"ה, וביזה את הבכורה – עברות ללא שום הנאה גשמית, עבירות להכעיס! (תורת חסד).
"ויתרוצצו הבנים בקרבה" – שהיו חולקין (רבים) על העולם הזה והעולם הבא. אומר הזוה"ק (הסולם פרשת תולדות כ"ה), לשון רצוץ את מוחו. עשו שהיה נחש עקלתון, רוצה לרוצץ את יעקב. ומלאכי שמים נלחמים. באותה שעה רצה סמאל המלאך שלוחם את מלחמת עשו כי עשו רוכב על הנחש, להרוג את יעקב במעי אמו, אלא שעמד מיכאל כנגדו, מיכאל מחזק ושומר את יעקב שהוא בחינת הכסא השלם. באותה שעה עמד מיכאל ורצה לשרוף את סמאל, עד שהושיב הקב"ה בתי דינין ביניהם (מדרש אבכיר שם). ובמדרש אגדה איתא: אמר עשיו ליעקב, בא ונחלק העולם. אמר לו יעקב, טול אתה את העולם הזה, ואני אטול העולם הבא (תנא דבי אליהו).
עוד מצינו במדרש הגדול "ויתרוצצו הבנים בקרבה" – שהיו עולין ויורדין במעיה כגלי הים, זה אומר אני אצא תחילה, וזה אומר אני אצא תחילה. אמר לו עשו ליעקב: אם אין אתה מניחני לצאת, הריני הורג את אימי ואצא דרך דופן. אמר יעקב: הרשע הזה שופך דמים מתחילתו, והניחו לצאת תחילה (תורה שבע"פ תתרי"ג).
גם רבקה הצדקת חשה במאבק הנורא. והיא כל כך מודאגת. איך אפשר שפתחי ע"ז ומפתן בתי כנסת, שניהם יהיו כשווים? ד' ירחם. וקשה לה דבר עד מאד. כי רבקה הנביאה יודעת שהמאבק הזה הוא לא רק לדור שלה. כי כמה בתי מדרשות היו אז? אלא שהיא רואה את כל הדורות. נביאה זו חששה שייראו הדברים דומים בעיני הדורות והתקופות. שאפשר לערבב את הדרכים ולהתלהב מהכל. והיא מצטערת בצער רב. מה עושה? "ותלך לדרוש את ד'". רבקה הצדקת, שכולה חסד, עליה מכתיבים מן השמים שהיא 'שושנה בין החוחים', רבקה זו, שכל המתנות של אהל שרה: הענן הקשור והנר הדלוק והברכה בעיסה מתקיימות בה ובכל בתי ישראל אחריה ובזכותה שעשתה לזה המשכה. כי אחרי שכל המתנות של שרה הסתלקו, רבקה זוכה להחזיר אותן, ובזה יסדה שכל בתי ישראל הכשרים מקבלים את הברכה. ובכך הקדושה חוזרת לאכסניה שלה. מה עושה רבקה עכשיו? כשהיא רואה כאלו כוחות מנוגדים? עושה מעשה אדיר: הולכת לדרוש את ד'.
לרבקה אין רצונות עצמיים, היא רוצה שעבודת ד' בעולם תהיה בשלימות. ולכן היא בצער על העירוב של טוב ורע. היא דורשת את ד'. דורשת את כבוד שמים. כי איך יהיה העולם בטוב? ואיך יעשו נחת רוח לבורא כשהכל בבלבול שכזה? ובקשתה עושה רושם. כשהיא שומעת שיהיו לה שני בנים ושני לאומים, רווח לה. ידעה שזכות גדולה היא לתקן את תיקון חווה. את החטא שעירב בין טוב לרע. שני בנים ושני לאומים. פירוש שאפשר יהיה לברר טוב מרע, ומזה היתה בשמחה. אמנם הבירור המופלג של מידת האמת שמורה ליעקב אבינו. שם במקום שניטשת מלחמה אדירה בין עשו ובין יעקב צריכים להכריע.
סבר יצחק אבינו שאפשר לעשות חלוקה טובה בין בניו. יעקב הוא איש תם יושב אוהלים, בחינת 'נשמע'. ועשו יהיה בחינת 'נעשה', ולכן קראו לו עשו – עושה רצון עושיו. ועשו? מסכים שיתעטר בכמה מעשים שהם נחשבים לטובים, ולכן הוא כחזיר הפושט טלפיו להראות שהוא כשר… יש כמה מעשים מוסריים שאני עדיין אוחז בהם… כמו מה? כמו הכיבוד אב. לא. הוא לא עושה זאת לשם שמים. כי מכוון את כל ההכנות לסעודה רק בשביל לקבל את הברכות. אבל אם לא מחשבים אצלו את ה'נשמע' אלא רק את ה'נעשה', מה משנה הכוונות הזדוניות? ובהמשך הדורות גם יתהדר בכמה מעשים שכאילו מוסריים, ובזה מנסה להראות שהוא 'כשר'. (ולכן אצל רשעים ד' מחשב מחשבה רעה למעשה, כי גם מעשה שכאילו טוב, נעשה בסיבה רעה).
יעקב הוא הכסא השלם, יודע שאין הפרדה. אלא צריכים שלימות גם בתורה וגם במעשים. ולכן עוד בצאתו לזה העולם, הוא מכריז: ידו אוחזת בעקב עשו, כלומר שהוא אוחז בסוף המדרגות הללו. ו'ידו אוחזת', הוא אוחז! צריך מעשים!… הפעולות שייכות לעולם המעשה. ואנחנו בעולם העשייה! ויעקב אומר 'גדול המדרש המביא לידי מעשה'.
באותה תקופה העולם כולו בבירור קשה מאד. אחרי החושך של מעשים נוראים בעשר הדורות המכעיסין, נמצאים הבנים של יצחק: עשו ויעקב. וביניהם ניטשת מלחמה אדירה, ואפילו המלאכים נמצאים בזו המלחמה, עד מתי יהיו הדברים ככה לא ברורים? עד היום הגדול הזה של מכירת הבכורה. מכרה כיום את בכורתך. יום מיוחד!
יום של הכרעה גדולה בעולם. בשבת פרשת תולדות מתעוררת ההשפעה של המכירה, וכל עניינה של דרך הבירורים לקדושה. מה קרה באותו היום? נפטר אברהם אבינו. נפרד אב העולם מהעולם הזה, הרי שמידת החסד השלימה נעקרה. באותו היום נתפקר עשו ויצא לתרבות רעה. כי זה כוחם של צדיקים, להאיר עולם. והסתלקות אברהם עושה רושם. ביום שנפטר נגמר הפירוד של הטוב מהרע. (אמנם יש לו תירוצים לעשו והוא שואל שאלות, איך פגעה מידת הדין באברהם שהוא חסד? איך זה שנפטר? וכו' וכו', אבל התכונות והכוונות היו מראש, נחש כרוך על ירכו, והתירוצים מגיעים עכשיו).
באותו יום מגיע עשו עייף מן השדה. היה זה אחרי שעבר על כל העבירות החמורות. מעכשיו הוא דורש את כל הרע באופן חד משמעי. הוא אומר 'הלעיטני נא', מבקש מיעקב שיתן לו תאוותו, ורומז בזה על חלק הרע ושורש החטא מאכילת אדם הראשון. ואחר כך מבקש 'מן האדום האדום', נמשך לכח החלק הרע של שפיכת דמים שהיתה בקין. ומזה יעקב הזדעזע. אבל מיד הבין שזו השעה הגדולה של הבירור. ואם עשו לוקח את כל הרע, הרי שזה הזמן שהוא יכול לקחת את כל הטוב. ולכן מיד אמר לו: מכרה כיום את בכורתך. לפעמים כשלא יודע האדם את המצב שלו, מכח המלחמה של שונאי הקדושה יכול לדעת אילו כוחות חדשים ניטעים בעולם עכשיו. כי זה לעומת זה עשה האלוקים. לא צריכים להבהל, אלא להיפך, צריכים להתחזק. כנראה זה הזמן הכי חזק למתנות רוחניות. וכשמגלה יעקב את עשו הדורש את כל נכסי הרע אליו, מיד מתוודע שזה היום שאפשר להוסיף קדושה בעולם, ביתר שאת.
באותה שעה שערך יעקב את המכירה, לא רק בין יעקב ועשו נעשים הדברים, אלא אף בשמים נעשית המערכה. נמלך ד' יתברך בבית דינו המיימינים (יכאל) והמשמאילים (גבריאל). וכתבו מיכאל וגבריאל את הפסק שהבכורה ליעקב. רק נתקבל הפסק שנכתב בשמים, הרגישו בכך גם יעקב וגם עשו. מיד 'ויבז עשו את הבכורה'. לא בשקט ולא בהצנע אלא בקול רעש גדול. מביא עשו עמו כת של פריצים וכולם מגחכים על ה'עסקה' שנעשתה כאן. עשו לשיטתם הרוויח דברים ממשים, סעודה טובה ומעוגן בחוק מעכשיו שהוא לא שומר תורה ומצוות. ויעקב? מה ייצא לו מהבכורה? כדברי שלמה המלך 'בבוא רשע – בא גם בוז' (משלי). וזו שיטת האפיקורסים שמלגלגים לצדיקים ועוד מתפארים שהם הגיעו לאור…
יעקב אבינו זכה לבירור השלם.'כה אמר ד' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם'. בית יעקב, הוא שפדה את אברהם, אימתי? בכבשן האש. אמר רבי שמואל בר רב יצחק, ניצל אברהם אבינו מכבשן האש, בזכותו של יעקב. אברהם יצא דינו מלפני נימרוד להישרף, וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לעמוד ממנו. אמר: 'כדאי הוא אברהם להינצל בזכותו של יעקב'. כי יש המשך לעבודתו של אברהם, מי ימשיך אותה? יעקב.
ומקשה האדמו"ר מבעלז, הלא לא היתה זו הפעם הראשונה מאז בריאת העולם שצדיק ורשע היו בבטן אחת, וגם אם לא היו אלה אחים תאומים, אבל בוודאי שגם במקרים ההם היתה האשה צריכה לומר 'למה זה אנכי'! כך היה אצל נח שהוליד את שם חם ויפת, וחם היה רשע גדול לעומת שם שהיה צדיק. כך היה גם אצל האדם הראשון עם קין והבל, ועוד. ואם כן מדוע רבקה היא זו שאמרה 'למה זה אנכי'? למה לא אמרו זאת האמהות שלפניה? וכי במקרים הקודמים הבנים לא התרוצצו בבטן אימם?
ומסביר הרבי זצ"ל, שבמקרים האחרים של צדיק ורשע, הגיע העיבור בצורה טבעית, כשההורים היו במזל שאיפשר להם להוליד ילדים, ולא היתה להם כל בעיה בכך. אבל אצל רבקה שעל פי הטבע לא היתה יכולה ללדת, ורק משהרבתה היא ויצחק להתפלל, נענה הקב"ה והתפייס ונתן לה את העיבור. אם כן באה עתה רבקה ואומרת 'למה זה אנכי', כאומרת האם לאחר כל כך הרבה תפילות, זה מה שקיבלנו, שהבנים מתרוצצים בקרבי, וגורמים לי לסבל כה גדול?!
ומה השיב לה הקב"ה? – 'שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעיך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר'. כלומר, לא מדובר כאן בעיבור רגיל של שני תאומים, אלא במצב שבו 'לאום מלאום יאמץ', שהלאום הראשון יאמץ ויתחזק מן הלאום השני, דהיינו מהצרות שהוא יסב לו! דווקא הצרות שתגרמנה ללאום הראשון ע"י השני, הן הן תהיינה הסיבה לחיזוקו ולביצורו, ולקיומו בעולם. ולכן כבר עכשיו, עוד בהיותם בבטן, הוצרכתי לבוראם כך שאחד יציק לשני, כדי להרגילם למלחמת הקיום שתהיה מנת חלקם בחיי חיותם.
נמצאנו למדים, שזו היא מציאותו של העם היהודי, המתגבר ומתאמץ דווקא ע"י אלה המציקים לו, ודווקא מתוך הצרות בנה ובונה היהודי את חלקו ומפעלו. ולכן, גם כאשר יש כאלה המשמיעים כל העת דברי מרד והסתה באלוקים, צריך לדעת שיש בכוחנו להתמודד עם כל זה, בסיעתא דשמיא, ואדרבה – מתוך הקשיים ודברי הבלע הללו, הגורמים לנו לצער איום, דווקא מתוך זה – נבנה את העולם, וניבנה גם אנחנו.
כשנכס יעקב אבינו לקבל את הברכות מאביו, יכול היה להכנס בבגדיו, אבל מה לבש? את בגדי עשו החמודות. (חמודות – לשון חמדה ותאווה, כי הבגדים הללו שימשו אותו באופן שכל החיות והבהמות יימשכו אליו, ולשם מה? לתאוותו) ויעקב לבשם, כי ידע הבחינה הזאת. ורצה שברכת יצחק תהיה לכל הדורות. וגם כאשר חלילה יהיה מצב שבו 'ריח בגדיו', מדיף את 'ריח בוגדיו', ויקומו אנשים בוגדים בעם ישראל, ובקדושת התורה, ויעשו מעשים שהם פרצות כנגד הדת. וחלילה מידת הדין מקטרגת, בכל אופן ברכת יצחק תחול גם במצב הזה על עם ישראל. ונזכה במהרה לרחמיו המגולים. והברכה , ברכת יצחק עושה פירות. ובמיוחד בכח סגולת השבת הזו אשר בו נוצחים מיכאל וגבריאל את המקטרג, ומעוררים רחמים על ישראל. נזכה למידת הרחמים כל המייחלים אל ד', אמן!
מאת: רבנית טובה שטיין