shmuelמספר דוגמאות לביטויים אלו: 'אומר לו בפנים, מדבר דוגרי' – הוא למעשה מלבין פני חברו; 'מצפצף עליו, לא שם עליו' – הוא למעשה חצוף, ללא דרך ארץ; מכייף – נהנתן; סחב לו – גנב; לא בא לי לקום – עצלן; לזרום – בלי תכנון מוקדם, ללא מחשבה רבה; עובד עליו – משקר; פתיל קצר – כעסן; ילד: כי לא בא לי – לא רוצה סמכות, לא מקבל מרות; לא עושה לו חשבון – גס רוח, חצוף; אני לא פראייר – לא רוצה עול מיותר שאינו חייב בו; עושה חיים – בעל תאווה, נהנתן; חד לשון – עוקצני, תוקפן; לוקח סיכונים – פזיז; נייעסן – מדבר לשון הרע; צחוקים, בידור – קלות ראש.
אנחנו נזהרים מלעשות דברים שסותרים לעקרונותינו ולמושגים החשובים עליהם חונכנו מאז ילדותנו. תמיד שמענו ולמדנו שאסור לגנוב, אסור לשקר ואסור לכעוס. כשהדברים נקראים בשמם האמיתי אנחנו נזהרים מאוד מלבצעם, כיוון שהם סותרים לעקרונות חיינו. אך כשמבצעים "כיבוס מלים", כשנותנים למעשים ביטוי מעט שונה, אשר מקהה את חומרתם, הרי שהרתיעה שלנו פוחתת. באותה עת אנו לא עוברים על האיסורים עליהם חונכנו – לא הזהירו אותנו שלא לסחוב, אמרו רק שלא לגנוב. לכן כשאנו מגדירים את המעשה בשם שונה, הדבר מצטלצל אצלנו אחרת והבלמים שלנו נחלשים מעט.
לעתים ה"מלים המכובסות" נותנות צליל ותחושה של סלחנות וחברמניות, כך שהמעשים לא נראים כה חמורים כפי שאם היינו קוראים להם בשמם הנכון. "עובד עליו" יכול להישמע כפיקח היודע להתחכם על חברו, "פתיל קצר" יכול לתת תחושה של זריז ומהיר תגובה, לא נותן לדברים לחלוף לידו בלא תגובה מהירה.
יכולים אנו לפעול פעולות ולא להרגיש בחומרתם רק בשל כך שאין אנו קוראים לילד בשמו. אנו מסוגלים "להירדם בשמירה" על עקרונותינו ולא לשים לבנו לבעייתיות של העניין. זוהי ההטעיה שאנו מטעים את עצמנו, וגם לא מודעים מספיק למשמעות מעשינו.
זהו טבעו של האדם הרוצה להקל על עצמנו בחיים, לפעול בחופשיות ובלא נקיפות מצפון על ערכים חשובים שנרמסים בלא דעת על-ידי מעשיו. חפץ הוא לעגל פינות, כדי שיוכל לנהוג בלי מגבלות ומעצורים. "כיבוס המלים" מנמיך את הערנות והמניעה מלעשות דברים שאנו חושקים בחיינו, אבל נוגדים למושגים החשובים לנו. ההגדרות החדשות נותנות מבט שונה לתכונות ולמידות שמהם אנו כה חוששים ונזהרים.
מפליא הוא כוחן של המלים, אשר באמצעותן אפשר לשנות בצורה משמעותית את פעולותיו של האדם. חומות השמירה ששׂם הוא סביבו, יכולות הן ליפול בשל שינוי ההגדרה של פעולות ותכונות שלו. אם אנו לא ערניים מספיק, הננו יכולים ליפול כפרי בשל לזרועות היצר המשכיל, אשר תפקידו להרדים אותנו. לא לתת לנו להיות דרוכים, להימנע ממעשים שאיננו חפצים כלל לעשותם. מעשים אשר מתבצעים רק מחוסר ערנות והקהיה של החושים המוסריים שלנו.
אם האדם לא שם ליבו לדרכיו בתקופה מתמשכת, יכול הוא לסגת בלא משים. נסיגות מעין אלה יכולות להגיע עד לכדי שהוא מבחין שנמצא במחוזות רחוקות, אשר לא האמין בתחילה שיגיע אליהם ורק חוסר המודעות הביאוהו לידי כך.
דוגמה זו שהבאנו כאן, היא המחשה נוספת לצורך של האדם להיות ערני למעשיו. לא לתת למסיחי הדעת הסובבים אותו להכשילו מלחיות את חייו בדרך האמיתית והראויה. דרך, אשר באמונתו והשקפת חייו חפץ בה עד מאוד.
מאת: הרב שמואל קובר