הרב מאיר אסטריקבפרשתנו נשלח אליעזר על ידי אברהם ליקח אשה ליצחק, וכשהגיע לארם נהרים נתן סימן לידע מי היא הראויה ליכנס לביתו של אברהם "והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק" (כד, יד). ובגמרא (חולין צה, ב) "כל נחש [סימן] שאינו כאליעזר עבד אברהם וכו' אינו נחש" ופירש רש"י "סומך עליו ממש כאליעזר עבד אברהם שאם תשקני אדבר בה ואם לאו לא אדבר בה", ומדברי הגמרא מוכח שסימן זה לא היה סימן בעלמא אלא אסמכתא של ממש. ויעויין ב"בית הלוי" מה שביאר היאך בחן אליעזר את חכמתה של רבקה, אלא שעדיין יש לעיין כיצד סמך אליעזר על שלימות במידת החסד בלבד, והרי האישה הראויה ליצחק צריכה בודאי להיות כלילת המעלות בטהרת הלב, באמונה, ביראת שמים ובמידות טובות.
ויש ליישב על פי המשנה (אבות ב, ט) "אמר להם [רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו] צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם, רבי אליעזר אומר עין טובה, רבי יהושע אומר חבר טוב, רבי יוסי אומר שכן טוב, רבי שמעון אומר הרואה את הנולד, רבי אלעזר אומר לב טוב, אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם" ופירש הברטנורא "לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות וכו', ומפני זה אמר רבי יוחנן בן זכאי רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם". ובתפארת ישראל כתב "כשהלב שוקט ושמח, השקיף על כל אדם לטובה, וירבו אוהביו בחבר טוב ושכן טוב וגם במנחת נפשו יוכל להשקיף את הנולד, ויאהב גם ה' בכל לבבו ונפשו", יוצא אפוא, שדי היה לו לאליעזר לבחון את רבקה אם אכן יש לה לב טוב שהרי בכלל מידה זו גם שאר המידות והמעלות.
אלא שעדיין בסתם מעשה טוב לא ניתן להבחין אם ניחן העושה בלב טוב או לא, שכן כאשר אדם עושה חסד, לא מוכרח שמעשה זה נובע מהיותו איש חסד, אלא אפשר שעושה כן, כדי להפיג את צערו הוא (יעוין בחובת הלבבות שער עבודת האלקים), כלומר, חפץ היה שמקרה זה לא היה בא לידו, אך עתה, אין מצפונו מניחו לראות בצער הזולת מבלי שיסייעו, ומשום כך בחר אליעזר את בקשה המכריחה שמעשה החסד נובע מלב טהור ורדיפת חסד, וכפי שיתבאר.
שכידוע, יש בגופו של הגמל ההולך במדבריות ובמקומות שוממים מקום לצבירת מים למשך שבוע ימים. וברור שלהשקות גמל אחד זוהי טרחה גדולה, על אחת כמה וכמה להשקות עשרה גמלים. ואליעזר ועבדיו (כמבואר בפסוק נט) היו בריאים בגופם, ועמדו על עין המים ובמאמץ מועט יכלו לדאוג לעצמם, וכשביקש אליעזר מרבקה להשקותו והסכימה לכך, על כרחך, שאין זה בגלל שאינה מסוגלת לסבול צער אחרים וליבה מייסרו, דאדרבה, דבר זה, שילדה בת שלוש טורחת טרחה גדולה כל כך, בעוד שאליעזר רואה ושותק (יעויין בספורנו פסוק כא), נראה שנובע מעצלות וניצול, ואף על פי כן השקתה רבקה לאליעזר וגמליו, והגדילה רבקה בכך שעשתה זאת בזריזות רבה, כעדות הכתוב "ותרץ" "ותמהר" כמה פעמים – ואות הוא, שטוב ליבה הוא המניע שלה, שכן מי שיש לו לב טוב באמת, הוא רוצה ומשתוקק לעשות טוב עם השני ושמח על כל הזדמנות שיש לו להיטיב לזולתו, והמניעים לעשיית החסד הם טהורים אצלו מבלי כל חשבונות זרים, ובלב טוב כלולים כל המידות כולם, כאמור.
מאת: הרב מאיר אסטריק