הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"ותאמר מי מילל לאברהם היניקה בנים שרה וגו'. ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק" (כא, ז-ח)
ופירש רש"י "היניקה בנים שרה" – ומהו 'בנים' לשון רבים, ביום המשתה הביאו השרות בניהן עמהן, [ואת מניקותיהן לא הביאו (רש"י לעיל יז, טז)] והיניקה אותם, שהיו אומרות לא ילדה שרה, אלא אסופי הביאו מן השוק. "ויגמל" – לסוף כ"ד חודש. ומקור הדברים בגמ' (בבא מציעא פז, א) דמבואר שם שביום שנגמל יצחק עשה אברהם סעודה גדולה, וריננו אחריו שהביא אסופי מן השוק, ולא עושה משתה אלא להראות שכביכול הוא בנו, וזימן אברהם את גדולי הדור ושרה זימנה את נשותיהם, והניקה שרה את בניהם. אלא שעדיין ריננו שלא אברהם ילדו, ועשה הקב"ה נס וצר את פניו של יצחק כפניו של אברהם, וידעו הכל שבנו הוא.
ויש לתמוה, חדא, בסדר הפסוקים, מדוע הוקדם 'היניקה בנים שרה' ל'ויעש אברהם משתה גדול', והלא קודם עשה משתה גדול, ורק לאחמ"כ נודע ש'היניקה בנים שרה'. ועוד, מדוע המתינו המלעיזים במשך שנתיים עד גמר הנקתו של יצחק, ולא הלעיזו מיד עם לידתו. וכן מה מקום לנסות את שרה להניק את בניהם לאחר שנתיים, והלא אף אם אכן ילדה שרה את יצחק אין היא יכולה להניק כעבור זמן כה רב, והיה להם לנסותה בתוך אותם שנתיים ולא לאחר מכן. ועוד, דאם נוכחו ששרה ילדה, מדוע נתקשו להאמין שאברהם יֵלֵד, והלא אברהם כבר הוליד קודם לכן את ישמעאל, וכן הגר נתעברה לפני כן מאברהם עובר נוסף, והפילה (רש"י טז, ה).
אמנם יש ליישב הדברים עפ"י מדרשים אחרים (פסיקתא [וע"ע במדרש רבה (ב"ר נג, ט)] וילקוט שמעוני וירא, אות קמא; תנחומא ישן וירא, לז), שכבר כשילדה שרה את יצחק הלעיזו אומות העולם ואמרו שלא שרה ילדה את יצחק, אלא הגר ילדתו. ועשה הקב"ה עשה נס וייבֶש חלביהן של נשות הגויים. והמטרוניות באו והתחננו לשרה שהיא תניק ילדיהם, ונעשה לה נס שיכלה להניק את ילדי כולן, והיה זה מיד לאחר לידת יצחק.
ובכך מתיישבות כל הערותינו. דמבואר סדר הפסוקים דקודם 'היניקה בנים שרה' – דהיה זה מיד לאחר לידת יצחק, לפני סיפור המשתה ביום הגמל את יצחק – כשהיה בגיל שנתיים. ובאמת המלעיזים לא המתינו עד יום גמילת יצחק בשביל להלעיז, אלא הלעיזו לאלתר עם לידתו, וכן, לא באו לבחון את שרה בזמן שבדרך הטבע חלבה פוסק, לאחר שנתיים. וכן מיושב, דלא אמרו שהבן נולד מאבימלך, אלא מאברהם אכן יכל להיוולד, אלא שנולד מהגר.
ויש להוסיף, דאין הכרח שישנה סתירה בין המדרשים, ואפשר שהכל היה, שכך הוא דרכו של הלץ, המנסה בכל כוחו ללעוג, וכך היה סדר הדברים, מתחילה כשנולד יצחק הלעיזו ששרה לא ילדה, אלא הגר ילדה לאברהם. ואח"כ כשראו מיד שהיניקה, פסק לעזם. אך כשראו את הפירסום הגדול שעשה אברהם בגיל שנתיים ליצחק, שוב חידשו את הלעז, ובאו הליצים עתה בכוונה תחילה לעשות לה מבחן שודאי תכשל בו, כיון שעתה פסק חלבה עפ"י דרך הטבע. ולמרות זאת נעשה לה נס ויכלה להניק את בני כולן. וא"כ 'היניקה בנים שרה' היה פעמיים, מיד לאחר שנולד יצחק, וגם כשפסקה להניקו – ביום הגמל את יצחק. ונרמז דבר זה בפסוק בכך שהקדים 'היניקה בנים שרה' קודם הסעודה, וללמדנו בא שמלבד הנס שהניקה בסעודה, התרחש נס קדום, עוד בלידת יצחק. אך אין הלץ פוסק מליצנותו, ולכן כשנוכחו לראות ששרה אכן ילדה, לא רצו להודות שהנס ארע עם אברהם [אף שמתחילה סברו שילדו אברהם מהגר] אלא אמרו שמאבימלך נתעברה שרה. ומשום כך נעשה נס גדול שבאמצע הסעודה נתחלפו פניו של יצחק להיות כשל אברהם (כמבואר בגמ' שם).
מאת: הרב מאיר אסטריק