הרב מאיר אסטריקהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
שנינו במשנה באבות (ה, ג) "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו" ואחד מהם הוא הניסיון בו פותחת פרשתינו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (יב, א). ובבראשית רבה (לט, ט) "אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב 'לך לך' (היינו כאן, ובפרשת העקידה) ואין אנו יודעין אי זו חביבה, אם השנייה אם הראשונה. ממה דכתיב 'אל ארץ המוריה', הוי אומר השניה חביבה מן הראשונה", מדברי המדרש מבואר שניסיון לך לך, ראוי הוא להשתוות עם ניסיון העקידה אילולא ההוכחה מהפסוק. אך יתרה מכך אנו מוצאים במדרש תנחומא (וירא, כב) "ניסיון אחרון כניסיון ראשון, ניסיון הראשון בלך לך מארצך וממולדתך, וניסיון אחרון בלך לך אל ארץ המוריה", פירוש, שלומדים אנו בגזירה שווה ששני הנסיונות – ניסיון הגלות והעקידה – שוים [ויעויין באור החיים (דברים א, כה) "והגם שאין אדם דן גזרה שוה אא"כ קבלה מרבות, בכיוצא בזה לגלות פשטי הכתובים הודיענו רבותינו ז"ל שיכולין לגלות בגזירה שוה כזו", ולדבריו אין מוכרח שזוהי גזירה שווה גמורה] ובבמדבר רבה (פ' יד) "כף אחת עשרה זהב זה אברהם שכפף את יצרו ועמד בעשר נסיונות שניסהו המקום" ופירש ב'תפארת ציון' שכוונת המדרש להשוות את קושי כל הנסיונות זה לזה.
והדברים מתמיהים, מה המקום להשוואה בין ניסיון לך לך לניסיון העקידה, דאף שגדול הוא הקושי לעקור מן הבית ומן הסביבה, מכל מקום, היאך ניתן לדמות זאת לקושי לשחוט את הבן היחיד, שבו תלה אאע"ה את כל תקוותו והמשכיותו.
ובפשוטו יש ליישב שאף שגדול ניסיון העקידה מניסיון ההליכה לארץ כנען, זהו דווקא כאשר אנו מעמידים את שני הניסיונות זה כלעומת זה ומשווים ביניהם, אז יש לנו להכריע שניסיון העקידה גדול וקשה יותר. אך אברהם אבינו שנתנסה בניסיון ההליכה לארץ כנען לא היה לו כלי להשוות בין הניסיונות ולראות בזה ניסיון קל יותר. וכדברי הגמ' (פסחים קיח, א) "עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה", שאף שהעשיר איבד הרבה יותר מהעני, מכל מקום בתחושת האיבוד והצער שווים הם כי אין העני מוצא נחמה בכך שחברו העשיר איבד יותר ממנו, וכן הוא בעניננו, אילו היה עומד אאע"ה בבחירה אם לצאת לגלות או לשחוט את בנו יחידו, וודאי שהיה נסיון הגלות קל יותר, מכח הידיעה שעל ידי כך מציל הוא את בנו, אך כאשר נתנסה אברהם בניסיון הגלות היה בכך קושי עצום להתנתק מארצו וממשפחתו ורק ניסיון זה היה מול עיניו, וכשבא על האדם ניסיון כגון זה, אופפת אותו תחושת חוסר אונים ופחד ואין לו מול עיניו אלא צרה זו – אלא שנתגבר על כך אאע"ה מכח אמונותו – אך תחושה זו שווה היא אף כשנצטווה לשחוט את בנו, ולפיכך מדמים חז"ל בין הניסיונות.
ובאופן אחר יש ליישב, שכל ניסיון וניסיון שעבר אאע"ה היתה מטרתו לגדלו ולרוממו, לחשלו ולחזקו, וכפי שאמר לו הקב"ה לאחר הניסיון העשירי – ניסיון העקידה – "עתה ידעתי כי ירא אלוקים עתה" (כב, יב) כי רק על ידי הוצאת כוחותיו מן הכח אל הפועל בצורות ובבחינות שונות נוצרה קומתו השלימה והאיתנה של אברהם אבינו. ולפי זה יש לומר שאכן ניסיון ההליכה לארץ כנען היה קל יותר מניסיון העקידה, אך ניסיון זה היה קודם שנתנסה אאע"ה בשאר הניסיונות והיו כוחותיו פחותים מאותו הזמן שנתנסה במעשה העקידה, וכשם ששוה הקושי של ילד לסחוב משקל מועט לקושי של מבוגר ליסע משקל מרובה כי כל אחד ביחס לכוחותיו חווה קושי זהה, כך גם בעניננו, ביחס לכוחות הנפש שהיו לאברהם אבינו בזמן ניסיון ההליכה לארץ כנען – טרם שנתחשל בשאר הניסיונות – היה קושי הניסיון הגלות שווה לניסיון העקידה ביחס לכוחותיו אז, לאחר שגדל והתעצם בכוחות נפשו, ובקושי זה, דימו חז"ל בין הניסיונות.