גיטו שדליץ, פולין, בימי החיסול בשעה זו, כאשר קבוצת הזקנים הושבה על השלג כולם עטופים בטליתות וקיטלעך בציפייה למוות, התרפקו זה על זה מתוך הקור הנורא. הוציא זקן אחד, ר׳ יצחק נחום וינטרויב שמו, בקבוק יי״ש מכיס מעילו, גם כוסית

מחנה ״שבניה״, פולין, יום־כיפור תש״ג היה זה מחנה־תופת איום. מפקד המחנה, גז׳ימק היה ידוע לשימצה. בנוסף לעבודות הפרך, נהג אותו רשע לרצוח יהודים רבים על כל דבר פעוט. למרות זאת, כאשר הגיע ליל יום־כיפור, העז אברך חסידי אחד, אחיו של

ראוז׳אנה, איזור סלונים, פולין, (בילורוסיה), ת״ש מסירות־נפשו של יהודי מהעיירה ראוז׳אנה, הביאה לפינוי בית־הכנסת, אשר השלטונות המקומיים הפכוהו לאסם תבואה… יהודי זה פנה בתלונה לחבר סטאלין נגד הח׳ נייראייב, מנהל מוסד האספקה, שהחליט כי עליו להעביר את תבואות האיכרים מהכפרים

ראווה, לודז', פולין, ת״ש הכומר הגרמני, תושב המקום, שיכנע את מפקד ה״גיסטאפו״ שלא לאלץ את רב העיירה, הרב רפפורט, לגלח את זקנו, אך הרב נפטר אחרי שאולץ לקבל מאה מלקות תמורת זקנו. המרצחים אספו את כל היהודים לכיכר־העיר לגזיזת זקנם.

ראדין, ביערות עם הפרטיזנים, ר״ה תש״ג רבים מראדין, עיירתו של ה״חפץ חיים״ נמלטו אל היער ונלחמו כפרטיזנים בחירוף־נפש במרצחים הגרמנים. חבל, שמעט מאד יודעים על כך – סיפר אברהם אביאל, יליד העיירה, בראיון שקיים עם הסופר ר׳ משה פראגר. במלאת

ראדין, פולין תש״ב הלכנו יחד עם אמא לבורות־ההריגה, שם נורו כל היהודים. כולנו הלכנו בשקט, כל תושבי עיירתנו. איש לא צעק ולא בכה, אף הילדים היו מאופקים ושקטים, גם התינוקות. איזו אימה גדולה היתה תלויה באוויר מסביב. אימה, ויחד עם

ראדין, פולין, (בילורוסיה), תש״א לימוד התורה היה אצלנו עיקר החיים, בלי זה הרי בכלל אין כל ערך לחיים… זו היתה הדרך של אמא. הוציאו צו האוסר על היהודים לצאת מהבתים בשעות הלילה. "פטרולים" גרמנים בצירוף שוטרים פולנים היו יורים בכל

ראדזימין, פולין, ת״ש החסיד ר׳ יצחק מאיר קמינר, שהולבש ע״י הצוררים שטריימל, טלית ותפילין, נצטווה לעמוד בכיכר העיר ולנשק את הצלב של הנוצרים. קמינר הוזהר, שאם יסרב למלא אחר הפקודה, יכוהו מכות־רצח ולא יחסלוהו ביריות בעלמא. ר' יצחק מאיר נשאר

ראדזין, פולין, תש״ב האדמו״ר שניסה להמריד את יהודי פולין נגד שלטון ה"יודנראט", אותו ממשל של "מועצת היהודים" שאכף את פקודות הנאצים, קרא להצית באש את הגיטאות, תוך הימלטות ליערות – ואימן את ידיו בנשק, כשהוא מוכן לחרף נפשו על מזבח

ראדומסק, פולין, בימי הזעם האדמו״ר מאמשינוב, חתן האדמו״ר בעל "כנסת יחזקאל" מראדומסק, שינה את דרכו בעידן השואה האיומה והחל לקרב אנשים ולדבר על לבם, שיעמדו לימין הסובלים כדי לחזקם ולעודדם. הוא הדגיש את החובה המוטלת על כל אדם מישראל, להיות

קרוסנה, גליציה, תש״ד הנאצים גילו את מקום המיסתור של זקני קהילת קרוסנה. בין המסתתרים היה גם ה"מרא דאתרא", הרב שמואל פירר. כולם הוצאו להורג בירייה. אחרי שנורה הראשון בחבורה, הקדוש ר' זאב נוסבוים, שהיה ידידו, קרא הרב פירר: "ראו איזה

גיטו קראקוב, תש״ג האדמו״ר רבי אהרן מבעלז סירב להתיר את הסקת התנור בחדרו בתוך הגיטו, אף שחש סבל נורא מהקור. גם האוכל שהוגש לו, נדחה על־ידו. "עמו אנכי בצרה" ־ קרא ואמר הרבי לסובבים אותו, ולא השיב לשואליו שביקשו לדעת

גיטו קראקוב, תש״ג המרצחים הנאצים השתוללו. חיפושיהם בגיטו הקיפו את כל הבתים וגם מרתפים ומקומות מיסתור אחרים. קרה נס גדול. ברחוב יוזפינסקה, בחדרו של האדמו״ר רבי אהרן רוקח מבעלז, נפתחה הדלת ע"י שני קצינים גרמנים, אבל היא נסגרה מייד. לאחר־מכן

קראקוב, פולין, ח׳ באב תש"ב פעילות של תפילה ולימוד התורה – נמשכה עד הרגע האחרון, ממש עד גירוש היהודים מן העיר והכנסתם למחנה. יום לפני הגירוש נכנסתי לבניין של ה"תלמוד־תורה" לשעבר. קבוצת בחורים חסידיים ישבו ולמדו תורה בשקידה. עמדתי נדהם

קראקוב, פולין, תש"ב אביהם של יתומי היהודים בקראקוב, חניכי בית־ היתומים "מגדלי־יתומים", הצטרף אליהם על־פי רצונו ויוזמתו, כשהובלו היתומים להריגה במחנות ההשמדה בלז׳ץ וטרבלינקה… ה"אבא" – ר' אלתר דוד קורצמן, שימש כנשיא מוסד מיוחד זה. הוא קרא נכונה את מגמת

קראקוב, פולין, תש"א אחרי נדודים רבים הגעתי לקראקוב וכאן חליתי בטיפוס. בבית־החולים היהודי לא נמצא מקום, כי ממש היה מלא חולים עקב מגיפת הטיפוס. רק הודות לאדמו״ר מבויאן, רבי משה׳ניו, הסכים אחד היהודים להלין אותי בביתו, אף שירא מאוד לנפשו,

קראקוב, פולין, תש"א עסקני קראקוב תמימי־דרך היו, בהחליטם לפנות לשלטונות, כדי לבטל את ה״גזירה הרעה" של גירוש יהודי העיר. באסיפת החירום שקיימו סוכם על שיגור "עצומה" לקובעי המדיניות. כדי להבליט את חשיבות קריאתם פנו לכומר הקתולי, שיחתום גם הוא על

קראקוב, פולין, ת"ש בראשית הכיבוש הנאצי בפולין, נחטפה מורה צעירה בידי ה"גיסטאפו". חברותיה שהתכנסו לדון על דרך שיחרורה, חשו עצמן אובדות־עצה. לפתע הציעה אחת מהן להיכנס למטה ה"גיסטאפו" ולבקש את שיחרורה… ה״תפקיד" הוטל על צעירה בעלת פרצוף "ארי". הצעירה הסכימה

מחנה קולדיצ׳נו, תש"ג עבודת־הכפייה ביער, מצצה כמעט כליל את לשד חייו. פניו נשתנו בלא שניתן להכירו. כל גופו נתמלא פצעים וחבורות, פרי ההתעללות בו. אבל לא ייסורי הגוף הטרידו אותו, אלא ייסורי הנפש… חילולי השבת, כאשר הצוררים מאיימים במוות ע״י

מחנה־כפייה קולדיצ׳בו, פולין, פורים תש״ג במדי ה״קצטניקים", נוכח עיניהם של עריצים צמאי דם, יצא האדמו״ר מסלונים, רבי שלמה דוד יהושע בריקוד של מסירות־נפש לכבוד פורים, ריקוד נרגש ובריש־גלי. הכיצד! היתה לו לרבי המצאה מקוריו ומבריקה: "הבה נתחרה בינינו, מי מאיתנו