אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
בתקופת השלטון המשותף של הגרמנים וההונגרים בעיר אונגוואר, ראה הצעיר משה דב, ממקום עבודתו באחוזה החקלאית, את רכבות – הגירוש היוצאות לאושוויץ. מתוך העיתונים נודע לו, כי ההונגרים אורבים ליהודים הבודדים שנותרו במקומות מסתור. הידיעות המזעזעות על הנתפסים המובילים לשריפה באושוויץ, לא נתנו לו מנוח.
הוא החליט לפעול להצלתם למרות הסכנה. בחושיו המחודדים גילה "בונקר" סמוי, בו הסתתרו לפני הגירוש עשרים נפשות, ביניהם אחיו ישכר כ"ץ. כמו- כן, הסתתרה שם קבוצת נערות, ששוכנו בנפרד.
המסתתרים חשו פחד מפני כל איוושה קטנה, שהייתה מעוררת אצלם צמרמורת. הם חיו בתנאים קשים מאוד. משה דב ביקש לעזור, תוך שהוא רוקם תכניות להגיע אליהם, מבלי לסכן לא אותם ולא את עצמו.
אחרי תחבולות הגיע ליעדו, והפתיע את יושבי ה"בונקר". הוא סיפר להם על מחבואו והבטיח לעזור בכל מה שיוכל. התגלותו לאחר שהורגלו לחיי מחתרת פתחה לפניהם קרן אור והעניקה תחושת ביטחון. בגניבה אסף הוא סלים מלאי מזון והובילם ליהודים המסתתרים, אחרי שכבר הורגלו באכילת לחם קיבר, ותפוחי – אדמה כמעט רקובים.
אחרי שנודע למשה דב, כי הבולשת ההונגרית מתכננת לערוך חיפושים באיזור האחוזה, התקשר במהירות לראשי ה"בונקר" והזהירם. בפעולה נועזת ביותר, בנה בונקר נוסף לאחיו וכן הסתיר נערה על גג עליית רפת. נערה יהודייה זו הקימה אחרי המלחמה בית מפואר בישראל עם רב גדול בתורה.
שלמה רוזמאן, "שפר הררי קדם", עמ' תל"ב – תל"ג. מובא באינציקלופדיה שמע ישראל