הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
רש"י בתחילת הפרשה כותב שאחד משמותיו של יתרו הוא יתר "ע"ש שיתר פרשה אחת בתורה – ואתה תחזה". ולכאורה צריך להבין, הרי הפרשה שבה יתרו מדבר עם משה רבנו מתחילה מ"ויהי ממחרת" [י"ח, ג'], ומדוע רש"י מזכיר דווקא פסוק זה של "ואתה תחזה" שהיא הפרשה שהתווספה בגלל יתרו?
ושמעתי להסביר, שרש"י בא ללמדנו, שעם כל החשיבות שיש למצות עשה של תוכחה, אבל רק להוכיח זה לא חכמה גדולה, שהרי כל אחד יכול להוכיח, לצעוק ולקנטר. החכמה היתירה של יתרו מתחילה מ"ואתה תחזה", ששם הוא נותן עצה טובה והגונה לחתנו, ומחמת מעלה זו, זכה ליתר פרשה בתורה.
וביתר ביאור: הן אמת שיש מצוה גדולה של "הוכח תוכיח את עמיתך", והיינו שאדם שרואה את חבירו עושה דבר שלא כשורה, עליו להוכיחו שיתקן את מעשיו. אולם כיצד ניתן לדעת שהאדם המוכיח, הוא לא רק מוכיח את חבירו בשביל לקנטר ולגעור בו בלבד, אלא כוונתו היא באמת ובתמים בשביל טובת השני?
אם רואים שהמוכיח, לא רק מעיר לו על מה שהוא עשה, אלא גם עוזר לו לתקן את מה שהוא עושה לא טוב, זה מראה שהכוונה שלו היא אך ורק לטובת חבירו.
וזה מה שרש"י מסביר לנו: כל מה שיתרו הוכיח את משה רבינו "לא טוב הדבר אשר אתה עושה", זה לא רק בשביל להראות למשה רבינו שהוא מתנהג בצורה לא נכונה, אלא כל הכוונה שלו היא לטובת משה רבינו ולטובת עם ישראל, וזה רש"י מלמדינו מכך שאומר שהייתור בתורה היא פרשת "ואתה תחזה", שזו העיצה שיתרו נותן למשה רבינו, שמגלה שכוונתו היתה להאיר למשה.
ובדרך הלצה שמעתי לומר, שהרי ידוע שחמורו של רבי פנחס בן יאיר לא היה אוכל דבר לא מעושר, א"כ מדוע הוא נשאר בדרגה נמוכה של חמור, אלא, שלפסול דברים אחרים שהם לא טובים זה גם חמור יכול לעשות, אבל החכמה היא גם למצוא פיתרון למעשיו של השני.