מפקד הלוויים ומספר הבכורות

על הפסוק "ובני ישראל פרו וישרצו וגו'" (פרק א פס' ז) דרשו חז"ל (תנחומא שמות ה) שכל אחת ואחת מבנות ישראל הייתה יולדת ששה בכרס אחת. וידוע החשבון (אזנים לתורה בשם חותנו ר' אליעזר מטלז זצ"ל) להוכיח דבר זה מן המקראות. הבכורים נדחו מעבודת ה' בעקבות חטא העגל, והלוים נבחרו במקומם. ובפרשת במדבר נמנו הבכורים "ויהי כל בכור זכר במספר שמות מבן חודש ומעלה לפקודיהם שנים ועשרים אלף, שלשה ושבעים ומאתים" (ג מג), אם בשש מאות אלף איש היו עשרים ושנים אלף בכורים, הרי זה כעשרים ושבעה ילדים במשפחה. אבל למעשה יש להכפיל את מנין הילדים. כי שש מאות האלף היו מגיל עשרים ועד ששים (בבא בתרא קכא ב), ומספר האוכלוסין היה אפוא יותר מכפול, הוה אומר, למעלה מחמשים ילדים במשפחה, ודבר זה איננו אפשרי אלא בלדת ששה בכרס אחת.

ובודאי שצדקו דברי חז"ל, ואין הם צריכים חיזוק. אך מכל מקום, חשבון זה קשה להולמו, שהרי יש להניח שלאותם שש מאות אלף הגברים מבן עשרים ועד ששים, לפחות לרובם היו ילדים. וגם אם בכורותיהם הבנות היו מרובות בהרבה מן הבכורות הזכרים – היו הבכורות הזכרים צריכים להיות לפחות פי עשר ממה שנמנו בתורה. ועוד יש לך להוסיף את הבכורות שבין אותם שש מאות אלף הגברים. ובאמת הדבר מצריך ביאור, היאך בשש מאות אלף משפחות אין לנו אלא עשרים ושתים אלף בכורים בלבד.

ויש המבארים, ע"פ דברי תרגום יונתן (ב כג) שפרעה היה רוחץ בדמם של בכורים דווקא, ולפיכך נתמעטו הבכורים כל כך. עוד יש שביארו שהבכורים נתמעטו על ידי מצרים או על ידי "שמד גשמי" שהרי עיקר מטרתו של השעבוד בבני ישראל לא היה בשביל כלכלת מצריים אלא כדי להחליש את כוחו של העם. ומקובל היה שהבכור הוא בעל הסמכות במשפחה, ואפשר, שהמצרים התנכלו אל הבכורות כי ראו בהם את החשש לפריצת מרד בעם ישראל. או על ידי "שמד רוחני" – "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יג יח) וברש"י "אחד מחמישה" וארבע חמישיות מעם ישראל מתו במכת חושך כיוון שלא רצו לצאת. והטעם שחפצו להישאר במצרים משום שלא כל היהודים השתעבדו והיו מהם בעלי מעמד גבוה אשר חיו בשפע גשמי, והם לא רצו לצאת, ומתו במכת חושך. ואפשר, שהבכורות מחמת מעלתם שהם ראשי המשפחה זכו להתקרבות מרובה יותר אצל המצרים וקירבו אותם ונתנו להם זכויות רבות יותר, וממילא רוב הבכורות לא רצו לצאת מארץ מצרים.

אך אין בכך די, שהרי גם אצל הלויים שלא היו בשעבוד מצרים ובגזרות פרעה, אנו מוצאים שכנגד 22,300 לויים ישנם שלוש מאות בכורות בלבד.

על כן נראה ללומר, שלא נמנו אלא הבכורות שנולדו בשנה האחרונה בלבד, והביאור בזה, שיסוד קדושת הבכורות הוא מהכתוב (ג יב-יג) "ואני הנה לקחתי את הלוים וגו' תחת כל בכור פטר רחם וגו' כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים וגו"'. ושני יסודות אנו למדים מכך, האחד, שקדושת הבכור היא על ידי שפוטר רחם אמו. והשני, שקדושת הבכור היא מחמת הצלתם של הבכורות במכת בכורות. ומשום כך יש לומר, שדווקא בכור שנולד אחרי מכת בכורות ופטר את רחם אמו, הוא אשר נתקדש בקדושת הבכורה, אך אותם שנולדו קודם מכת בכורות לא נתקדשו, לפי שבשעת פטירת רחם אמם, לא הייתה להם כל סיבה להתקדש.

העולה מהדברים, שאין להוכיח ממנין הבכורות המועט לגבי ריבוי האוכלוסין שבכל משפחה כפי שנתבאר, ומכל מקום יש להוכיח כן ממקום אחר. דהובא ברש"י (במדבר ג לט) שאצל שבט לוי היו 300 בכורים. ואילו אצל כל שנים עשר השבטים יחדיו היו 22,273 בכורים, ובממוצע לכל שבט היו 1856 בכורים, קרוב מאוד לפי 6 מאצל שבט לוי, לפי ששבט לוי לא היה בגזירת השעבוד וממילא לא היה בברכה של הששה בכרס אחת, ועל כן מנו אוכלוסיו שישית ממנין בני ישראל.