מרן הרב שטיינמן זצוק"ל

לפני שנים הגעתי אל הרב שטיינמן. הייתה זו הפעם הראשונה אצל גדול הדור. הייתי נרגש ואני זוכר את המפגש ההוא כאילו היה זה ממש אתמול. באותם ימים הייתי כבר כשנה וחצי בתשובה ושאלתי הייתה האם ללמד בבי"ס דתי-לאומי או במסגרת אחרת. הרב שליווה אותי דאז הציע שניגש אל מרן.

תשובתו של מרן זצוק"ל הייתה ברורה – ודאי וודאי ללמד בביה"ס האמור (שבו אני מלמד היום) והוא אמר: עליך ללמד שם – ולעשות קידוש השם. והוסיף: "יהודי צריך לעשות קידוש השם בכל מקום שהוא נמצא בו". מאז ב"ה ניגשתי אל הרב שטיינמן זצ"ל עוד כמה וכמה פעמים ובכל פעם קסמו תשובותיו, האזנתו ואמירותיו המאוד ברורות ומחודדות, כאילו מכיר הוא את הבעיה באופן המקיף ביותר.

אי אפשר לחתום את העלון השבוע מבלי לדבר על הצדיק הגדול, המנהיג הבלתי מעורער של היהדות בעולם, ולא רק החרדית. דמות שהובילה את ההנהגה החרדית בזמנים המיוחדים ביותר, זמנים שלא אפיינו את הקשיים ודילמות, השינויים והמהמורות בחברה החרדית מעולם – לא לפני השואה וגם לא אחריה בארה"ק. מרן הוביל את הציבור החרדי בתקופה הסוערת ביותר בה צריך היה למצוא את האיזון בין הרצון של חרדים רבים להשתלב בחיי החברה הישראליים, לבין חומות המגזר. בין התהייה לגבי עבודה ותורה לבין קדושת התורה והאברכים העמלים בה. נכון שב"כל דור ודור ודורשיו" אולם נראה שהשנים בהן הנהיג מרן את הדור היו שנים הרות גורל ומלאות בשאלות שגדולי ישראל לא היו צריכים להתמודד איתן כמו בתקופת מרן.

ומדוע סיפרתי את הסיפור לעיל? כיוון שמעשה קידוש השם בחייו של הרב שטיינמן היה נר לרגליו. בעבר שאלו את אחד מגדולי ישראל בתקופת השואה באשר למוות על קידוש השם והוא השיב כי לחיות על קידוש השם קשה הרבה יותר מאשר למות על קידוש השם.

צוואתו של הרב שטיינמן התפרסמה ברבים. מעניין היה לראות את ההתייחסות בכל העיתונות הכללית לפטירת הרב ולצוואתו. בצוואתו עשה הרב שטיינמן קידוש השם עצום, אשר לימד את אותם רחוקים מהי חשיבות הצניעות, הענווה והתורה, ורבים מהציבור הכללי, שלא הכיר את אישיותו של הרב, גילה לפתע אחרי פטירתו דמות מופת מדהימה שלא ידעו עליה. אחד החילונים כתב ש"תמיד ראינו שכאשר נפטר גדול דור אנשים רבים מלווים את מיטתו בעשרות ובמאות אלפים. אבל כאן זה היה משהו שונה. פתאום הבנתי מהי הנהגה של אמת. מנהיג שכל כולו מגויס לתורה, בין אם אנו מסכימים עם כך או לא, מנהיג שכל-כולו עסוק בהנהגה רוחנית, חינוכית ותורנית. מנהיג שחשיבות התורה בחייו היא כה גדולה וחשובה… והכול נעשה בצניעות, בענווה, בשקט".

אחרי שנים ניגשתי אל הרב שטיינמן זצ"ל שוב. ביקשתי להתייעץ בקשר לדבר מסוים ולקבל ברכה מגדול הדור. שאלתי אותו באשר לתהייה שלי לעבור ללמד בבי"ס איכותי יותר, גם כן דתי. בו גם השכר קצת יותר גבוה והתפקיד יותר מעניין. הוא לא התעניין לגבי מה שעניין אותי בפועל – היכן השכר גבוה יותר ומה איכות התלמידים, איכות ההוראה והסיפוק האישי. הוא פנה אלי ואמר לי בצורה פשוטה – 'איפה עושים יותר קידוש השם?'. התשובה שלי הייתה ברורה ומכאן פסיקתו הייתה חד משמעית. נשארתי בביה"ס בו אני מלמד כיום.

אין מספיק מקום להאריך אודות הרב בגיליון זה. אין מספיק מלים שיתארו את האישיות האדירה, ההנהגה הצנועה, הענווה והסחף אחרי הרב. וכל זאת מבלי שהרחבנו כלל על ידענותו האדירה בכל מקצועות התורה. מבלי שהתייחסנו לספריו ולכתביו הכבירים.

והתחושה בפטירתו היא שהתייתמנו. בדמעות כותב אני מאמר זה. דמעות של פרידה ממנהיג עצום, שידע להוביל את צאן מרעיתו באופן הטוב ביותר, ידע לענות לאדם בדיוק את אשר נכון היה לענות עבורו. ידע מצד אחד לשמור על חומות המחנה בקדושה ובטהרה, לשמור בכל משמר ולהוציא לירושלים מאות אלפי בני תורה להפגנת כוח היסטורית. ומצד שני ידע להתרחק מכל הפגנה ועימות עם השלטון בישראל. ידע לאזן בין הצורך של חרדים לשלב בחייהם את המפגש עם החברה החילונית לבין קדושת התורה והאברכים.

ותמיד האדיר את ערך התורה, לומדי התורה ועמליה, ולא נמנע מלהשתמש בכל כוחו כדי לגייס כספים לעולם הישיבות.

להורדת שיחה אודותיו מכולל בר שאול לחץ כאן