הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל" (פרק כט פס' ט) וכתב רש"י "לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו". והקשו המפרשים שהרי תכלית הקללות היא שיראו בני ישראל מן העונשים ויקיימו את מצוות התורה, והיאך מודיעם משה שאין להם לירא מן הקללות. עוד תמוה, אם אף במקום שישראל עוברים חלילה על רצונו יתברך, אינם נענשים בקללות הכתובות בתורה, אם כך, נמצא שלחינם נכתבו, וזהו דבר שאינו יתכן.
ולהבנת הדברים יש להקדים את דברי חז"ל (תוספתא שבת ז כד) "רבי נוהראי אומר אין לך בכל הכרכים מתון יתר מסדומיים וכן מצינו שחזר לוט בכל המקומות ולא מצא מתונה כסדום שנאמר אברם ישב בארץ כנען", פירוש, לוט ראה את מנוחת הנפש של אברהם ונתקנא בו וחמד לעצמו אף ליישב במנוחת נפש זו, ולא מצא מקום עם מנוחת הנפש זו אלא אצל סדום ולכן בחר להתיישב שם. ויש להבין שהרי אברהם היה צדיק יסוד עולם ומנגד אנשי סדום "רעים וחטאים לה' מאוד" והיאך משווים חז"ל ביניהם.
וביארו רבותינו, ששני כוחות מנוגדים יש באדם המתגוששים ביניהם – הגוף והנשמה, אשר כל אחד מושך את האדם אליו, הגוף אל החומריות והנשמה אל הרוחניות, וכתוצאה ממלחמה זו אין לאדם מנוחת הנפש, אך במקום שאחד הצדדים הכריע את המערכה חוזרת שלוות הנפש אל האדם. ונמצא שלאדם שתי דרכים להגיע למנוחת הנפש, או ע"י שהנשמה מכריעה את הגוף או חלילה להיפך שהגוף מכרע את הנשמה. והוא שאמרו חז"ל שכיון שחיפש לוט מנוחת הנפש כפי שראה אצל אברהם הלך אצל סדום, שאצל שניהם שרתה מנוחת הנפש, אצל אברהם מכח שליטת נשמתו, ואצל אנשי סדום מכח שליטת גופם.
והנה, הכתוב מתאר את העונשים שיבואו במידה וחלילה עם ישראל לא יקיים את רצון ה' "גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשה כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו" (פס' כב), כלומר שיינתן עונש כפי שניתן לאנשי סדום. והסיבה שנענשו אנשי סדום בחומרה כה רבה, לפי שהשביתו מליבם כל רגש רוחני והתנהגו ללא מצפון כלל, וזה מה שגרם לעונשם החמור שהושבתה ארצם כליל. ואף אצל עם ישראל במקום שיגיעו חלילה לידי פריקת עול מוחלטת כפי שהיה אצל אנשי סדום, יענשו בחומרה כמותם.
ונשוב להערה בה פתחנו – היאך פייס משה את ישראל שאין להם לירא מהקללות והרי תכלית הקללות ליצור יראה אצל ישראל. ועוד אם אין נענשים בקללות נמצא שעל חינם נכתבו – ולפי מה שנתבאר יש לומר, שודאי כאשר ישראל יחטאו חלילה יבואו עליהם הקללות, אלא שכאשר שמעו ישראל את חומרת הקללות שיבואו לידי אבדון מוחלט "הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו", אמר להם משה שכיון שקללות אלו באים רק על מי שעקר לגמרי את הרוחניות מקרבו, ואתם הרי יראים מהקללות, והדבר מוכיח שעדיין יראת ה' בליבכם, ויש מלחמה בתוך כל אחד ואחד בין הנפש לגוף, וכפי שרואים מעברכם, שהרבה הכעסתם לפני המקום ועדיין אתם יראים מלפניו, ממילא לא יהיה בכם "כליה" שמתקיימת רק במי שהשליט עליו את כוחות הגוף לגמרי בלא כל רגש של הנשמה.