הרב ירחמיאל קראםמקובלנו, כי הפסוק "אריה שאג מי לא ירא" רומז לארבעה זמני תשובה וימי דין אשר הם כמו שואגים ומאיימים על מציאותו של האדם. הראשון שבהם הוא חודש אלול, אשר בו אנו מתכוננים ליום הדין הגדול שיחול בסופו, השני הוא ראש השנה, השלישי הוא יום כיפור והרביעי הוא יום "הושענא רבה" האחרון שבימי הדין. יחד יוצרים ארבעה ימים אלו את המילה "אריה", ארבעת זמני הדין אשר שואגים ושאגתם מהלכת מקצה העולם ועד קצהו ומי זה אשר לא יירא משאגתם?! מי הוא זה אשר נשאר אדיש וחסר מעש בימים נוראים אלו, שעה שגורלו נחתך לשבט או לחסד, לחיים או למוות?!
ואם כי הרמז הוא נפלא עד מאוד, מה עוד שהימים מסודרים כאן לפי סדר ביאתם, תמוה מאד רמז זה. שכן, ניחא יום ראש השנה ויום כיפור הם ימי שאגה וחרדה, בימים אלו נכתב דינו של האדם, והרי הוא תלוי ועומד עד שדינו נחתם סופית. גם יום "הושענא רבה" נכלל בצדק בימים אלו, שכן ביום זה מחולקות הפתקאות ובהן גזר הדין למלאכי מרום, אשר יבצעו את גזר הדין שנגזר, איש איש ודינו שנחתם לו. ימים אלו הם ללא ספק ימים שבהם נשמעת שאגת האריה למרחוק.
אולם, חודש אלול הוא "חודש הרחמים והסליחות" בבחינת אם מלטפת אם הקוראת "פתחי לי רעיתי" ולא בבחינת אריה שואג מדוע איפוא, מנה הפסוק את חודש אלול בכלל האריה האימתני?
מסתבר שלא עצם אווירת האלול נחשבת כמציאות של אריה, כי אם השתמטותו של האדם והתעלמותו מאווירה זו. כאשר מזדמנת לאדם אפשרות קלה, יחסית, של חזרה בתשובה, והוא איננו מנצל את ההזדמנות כדבעי, הרי שבכך התביעה עליו גדולה פי כמה וכמה.
אלול עצמו אינו כראש השנה או כהושענא רבה ולכן מבחינה זו אכן לא נחשב כאריה, אך התביעה לחזרה בתשובה בחודש זה גדולה פי כמה וכמה מחודש אחר, שכן אם ה' קרוב לקוראיו בחודש אלול, והעת היא עת רצון, כאשר ידו של הקב"ה פתוחה לקבל את השבים אליו, והאדם לא משכיל לנצל את ההזדמנות ולחזור בתשובה לפניו, הרי שחטאו חמור פי כמה וכמה.
והם הם דברי רבנו מאיר שמחה בפרושו לחומש דברים, שם הוא מיחד מספר מילים למושג "דין וחשבון" הלקוח מהמשנה במסכת אבות: "עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה… ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" (אבות פרק ג', משנה א'). וכך מפרש רבנו מאיר שמחה:
"דין וחשבון, פירש הגר"א "דין"- על העברות שעשה, ו"חשבון"- על המצוות שהיה יכול לעשות בעת עשיית העבירה".
"ולפי זה תסמרנה שערות אנוש ביום הכיפורים, דקיימא לן דעם תשובה מכפר גם על חמורות, ובלא תשובה גם על הקלות אינו מכפר (יומא פ"ה), אם כן, כמה גדול ה"חשבון", שביום שנענה בו גם היחיד, ואין השטן שולט עליו, ונקל לעשות תשובה, ובדבר קל יוכל לזכות לחיים נצחיים ולהיות אהוב למקום, ואם חלילה לא עשה תשובה, יוכל להיות שהעונש על ה"חשבון", היינו העדר עשיית תשובה, כמו שיענש על כל חטאיו, ואפשר יותר מהם, והאחרון הכביר".
"וכאשר ברך ברכת שהחינו שזו באמת שמחה אמיתית, שהקב"ה נתן לנו יום סליחה ומחילה לכל פשעי בני האדם להסיר מהם שטן, ויאות לברך ולהודות לשמו על גודל חסדיו ורחמיו מצדו יתברך".
"אולם, אם לא שב אדם מדרכו הרעה, מוטב לו שלא היה היום הקדוש הזה ומוטב לו שנהפכה שלייתו על פניו בערב היום הקדוש הזה, כי היום הזה הכפיל את עונשו לבלי קץ בעונש ובחשבון על העדר התשובה. ועל זה ידוו כל הדוויים". ("משך חכמה" לדברים ל', כ' וראה שם ל', י"א)
ועניין זה הוא אשר עושה את חודש אלול לאריה אימתני. אם יכול האדם לחזור בתשובה בקלות ולא עשה זאת, הרי שאגתו של אלול גדולה ונשמעת למרחקים. אלול הטוב והאהוב נהפך לו לשונא, ונח לו, כלשונו של רבנו מאיר שמחה, שנהפכה שלייתו על פניו קודם שנכנס אלול.
משך כל השנה חוטא אדם מתוך חוסר שימת לב. אך שבעתיים חמור חטאו כאשר ניתנת לו הזדמנות למחוק את חטאיו הוא שונה שוב ושוב באיוולתו . או אז עונשו כפול ומכופל. והלא כה כתב רבנו יונה בספר "שערי תשובה" שלו, על אלו המתעצלים לחזור בתשובה בחודש אלול:
"דע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאו יכבד עליו עונשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והינו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפיכה, ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה".
"ואמרו רבותינו ז"ל על העניין הזה במדרש קהלת: משל לכת של ליסטים שהיו חבושים בבית האסורים. וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו. נשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור. ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום, הלא המחתרת חתורה לפניך, ואיך לא מיהרת להימלט על נפשך?!" ("שערי תשובה" שער ראשון ב')
ומי שלא ניצל את האלול, לא שת ליבו לאותות החיבה והפסיד את הזדמנות הפז שנקרתה בדרכו, הרי גדול עוונו מנשוא. שאגת אלול שלו היא אדירה ונוראה.
איתותים ותמרורים רבים נשלחים לנו. אם בשמיעת קול השופר מדי יום לאחר התפילה ואם באמירת ספרי התהילים. והתמרורים הולכים וגדלים, הולכים ומתרבים, עד שמגיעים לתפילת מעריב של ראש השנה.
ואוי לו למי שאינו מכין את עצמו יפה לשעת הדין. כי עוונו יגדל בכפליים והקב"ה יבוא עימו חשבון על אדישותו.
וקול השופר מכריז ואומר: "עורו ישנים משנתכם"…
והלוואי ונתעורר ברגע שלפני האחרון… כי יפה שעה אחת קודם.