הרב מאיר אסטריקהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת" (פרק יג פס' ב). ויש להעיר שבכל מקום שנאמרה מילת "והיה" משמעותה שלפנינו יבא דבר משמח (בראשית רבה מב ג ועוד) ולכאורה פרשת נגעים שהאדם נענש בנגעי הגוף אין זה דבר שמח, וא"כ מדוע אפוא נכתב לשון "והיה".
ובמדרש (ויק"ר טו ד) "משל למטרונה שנכנסה לתוך פלטין של מלך, כיון דחמית מגלביא תלן, דחלת [כיון שראתה מגלֵב תלוי, פחדה] אמר לה המלך אל תתייראי אלו לעבדים ולשפחות, אבל את לאכול ולשתות ולשמוח. כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו. אמר להם משה אל תתייראו אלו לאומות העולם אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח [ובבמדבר רבה (יג ד) נוסף "ולעסוק בתורה"] שנאמר (תהילים לב י) רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו". מבואר שנגעים באים על אומות העולם ואינם באים על ישראל. והדברים מתמיהים, שהלא ודאי שפרשת נגעים נאמרה לעם ישראל כפי שניתנו להם שאר חלקי התורה. ומאידך גיסא, מה שכתב המדרש שפרשת נגעים נוהגת בעכו"ם, תמוה מהמפורש במשנה (נגעים ג א) "הכל מטמאים בנגעים, חוץ מן הגויים".
ובמדרש (שם יז ד) "אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה ממי את למד וגו' ואף נגעים הבאים על האדם, תחילה הן באים בביתו, חזר בו טעון חליצה ואם לאו טעון נתיצה. הרי הן באים על בגדיו, חזר בו טעון כביסה ואם לאו טעון שריפה. הרי הן באים על גופו וגו". כלומר, סדר הגעת הנגעים על האדם היה, ביתו, בגדיו, גופו. והקשו המפרשים שבסדר הכתובים מוצאים אנו סדר הפוך, תחילה נגעי הגוף למיניו ולסוגיו (יג א – מו), אח"כ נגעי הבגדים לסוגיהם (שם מז – נט), ורק לבסוף, בפרשת מצורע, הביאה התורה את דיני נגעי הבתים.
והביאור בזה, שבשונה מעם ישראל שאין הקב"ה מכה הנפשות תחילה אלא הרכוש, שונים אומות העולם שהקב"ה מכה בהם הנפשות תחילה כמבואר בכתוב (בראשית יב יז) "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו" לפי שאצל ישראל אין הקב"ה חפץ בכליון הרשעים אלא בשובם בתשובה (יחזקאל לג יא). ומאידך אצל הגוים חפץ הקב"ה להכותם וכדברי רש"י (שמות ז ג) "וכן מדתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות עובדי אלים כדי שישמעו ישראל וייראו שנא' הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראו אותי תיקחו מוסר".
ועל פי זה – שאצל אומות העולם מכה הקב"ה הנפשות תחילה – ביאר ר' יהונתן אייבשיץ (אהבת יהונתן הפטרה לשביעי של פסח) הטעם שכתבה תורה תחילה נגעי אדם אע"פ שאינן באים אלא לבסוף, שכיוונה תורה על עכו"ם שאין להם תקנה ונענשים מיד בגופן לפי שרק אצל ישראל מכה הקב"ה תחילה הבתים והבגדים ולא אצל עכו"ם.
ועל פי זה יש לבאר דברי המדרש "כשראו ישראל פרשת נגעים נתייראו" פירוש, כשראו ישראל את סדר נגעי הצרעת כפי שהוא מובא בתורה, נתייראו, חששו שה' ינהג בהם כדרך הכתיבה, שתחילה יענש האדם לפני בגדיו וביתו לא תהיה הדרגה בענישה, ולא ידע האדם את עתו מתי לשוב בתשובה על חטאיו כי מיד יומת בחטאו, לכך נתייראו. על כך אמר להם משה אל תתייראו, אלו לאומות העולם, שכן באומות העולם ה' פוגע בנפשות תחילה אך אתם יש לכם לשמוח שאף במקום שהאדם סר מעט מהדרך, הקב"ה מכה בביתו ורואה זאת האדם ושב בתשובה ועל כן אין מקום לפחד מכך.
ובכך מתיישבת ההערה בה פתחנו מדוע נכתב בפרשת נגעים "והיה" שמשמעה לשון שמחה, והלא נגעים הם צער לאדם. ולפי מה שנתבאר, מיושב היטב, שבפרשה זו מתגלה כבודם של ישראל שאין הקב"ה נוהג בהם כמנהגו באומות העולם שמכה את גופם לאלתר, אלא מתאמץ הקב"ה ומכה הקל הקל תחילה כדי שישובו בתשובה ולא יזדקק להכות את גופם.